"אני יושבת מולה, והנה זה שוב קורה" היא משתפת אותי כבר בתחילת המפגש שלנו.
"משהו בהתנהגות שלה מקפיץ אותי. אני מרגישה את הכעס עולה, את חוסר האונים. רגע לפני שאני אומרת משהו שאולי אתחרט עליו, אני עוצרת. שואלת את עצמי – למה זה כל כך מטלטל אותי?"

אני רואה את המבט שלה. רואה את העצב בעיניים שלה.
והיא ממשיכה: "ופתאום אני רואה. זו לא רק היא. זו אני."

כן מתוך השיח שלנו על האתגר בזוגיות שלה, היא פגשה אותה. את הילדה שהייתה. זה בכלל לא קשור אליו, זה מה שקורה לה מול עצמה.
מה שקורה לה עכשיו מול הבת שלה

היא משתפת איך כשהבת שלה מתעקשת על העצמאות שלה.
"אני פוגשת את הילדה שהייתי – זו שרצתה חופש, אבל פחדה לטעות. כשהיא מתמרדת, אני נזכרת כמה רציתי לומר "לא" בביטחון, אבל הקול הפנימי אמר לי להיות "ילדה טובה". כשהיא לא מקשיבה, אני פוגשת את הכאב ההוא – את התחושה שאף אחד לא באמת הקשיב למה שהלב שלי אמר".

אני רואה את העצב. את הכאב עולה.
הדמעות מתחילות לזלוג מעצמן.

והנה זה בא – היא מתחילה להבין.
כל ביקורת שהייתה לה על אמא שלה, כל הפעמים שהיא הבטיחה לעצמה "אני אהיה אחרת", כל הכעסים שהיא שמרה – עכשיו הם חוזרים אליה דרך הבת שלה. דרך בן הזוג שלה.
והאמת? זה לא נוח.

אבל עכשיו היא יכולה לבחור.
היא יכולה לתת לביקורת להכתיב את הבחירות שלה,
או שהיא יכולה לרפא עצמה.
לעצור.
להקשיב.

אז אני מזמינה אותה לנשום.
לראות את הילדה הקטנה שבה.
וזה השיעור הכי עמוק שהורות וזוגיות נותנות לנו – מפגש עם עצמנו, גם דרך הילדים שלנו. דרך הילדים שבנו.

תהליך זוגי הוא גם הזדמנות להתבונן פנימה על האוטומטים שלנו ולבחור דרך פעולה חדשה יחד.
מייטיבה יותר
נעימה יותר

ולפעמים יותר קל להתחיל לבחור מי אנחנו רוצים להיות מול הילדים שלנו.
הם המראה שלנו

איזה שיקוף הילד/ה שלך נותן לך בימים אלה?

והתמונה אתם שואלים? היא מתוך "סט צילומים" ב AI של Dana Israeli המוכשרת. הייתי חייבת לנסות

#22 העוצמה שלי טמונה ביכולת לשנות גישה

תגידו, כמה פעמים מצאתם את עצמכם תקועים מול אתגר, בטוחים שאין מוצא, עד שפתאום—בזכות שינוי קטן בגישה—הכול התבהר?

אני זוכרת כל כך הרבה פעמים שכמעט וויתרתי, שהייתי מתוסכלת ואמרתי לעצמי "עזבי שירי זה לא בשבילך". אבל, לא באמת יכולתי לוותר כי היה חשוב לי שזה יקרה.
לקח לי זמן להבין שלפעמים הייתי צריכה פשוט להניח לזה ואז אחרי כמה ימים, לפעמים שבועות, הצלחתי להתבונן על זה מזוית אחרת ולבחור בדרך שמייטיבה איתי כדי לעשות נכון את הדבר הנכון.

שינוי בגישה שלנו כלפי מצב מסוים יכול לשנות לא רק את התחושה הפנימית שלנו, אלא גם את התוצאות במציאות.

מודל אפר"ת שאני מאוד אוהבת ונוכח הרבה גם בקליניקה שלי (אירוע → פרשנות → רגש → תגובה) מאפשר לנו להבין את הקשר הישיר בין הדרך שבה אנחנו תופסים מצבים, לבין האופן שבו אנו מגיבים אליהם.

דוגמה שעלתה בקליניקה השבוע:
אירוע – בן/בת הזוג שכח/ה את יום הנישואין.
פרשנות – "הוא לא באמת מעריך אותי", או לחלופין: "היא בטח שקועה בלחץ של העבודה".
רגש – במקרה הראשון, תחושת אכזבה וכעס; במקרה השני, אולי חמלה ורצון לשיחה פתוחה.
תגובה – אם פירשתי זאת כזלזול, כנראה אתנתק או אכעס. אם פירשתי זאת כהיסח דעת, אולי אבחר להזכיר בעדינות ולהציע שנחגוג יחד בסוף השבוע.

השינוי האמיתי מתחיל בפרשנות. ופרשנות היא ב ח י ר ה
כשאנחנו בוחרים לראות את הדברים מזווית אחרת, אנחנו מאפשרים לעצמנו להגיב בצורה שמקדמת אותנו. אז מה עדיף?

שאלה להתבוננות:
מהו לדעתך הדבר, שבו שינוי גישה קטן, יוכל להביא לשינוי גדול?


כבר 22 שבועות שאני מעלה בכל שבת, תובנה מתוך אוסף התובנות שלי לגיל 50. מוזמנים לאמץ, להגיב או פשוט לקרוא וליהנות…

#21 לחיות באותנטיות, זה לאפשר לעצמך להיות מי שאת.ה, ללא מסכות

Being yourself…
השבוע בריצה שלי בים, הקשבתי לעוד פרק מהפודקאסט הקסום ומלא ערך של Simon Sinek והפעם הוא עסק בבחירה להיות אני ולהביא אותי במלואי כמו שאני.

הוא דיבר על משמעות הבחירה לא ללכת עם העדר או "כמו שמצופה ממני" ודווקא להבליט גם את הדברים שאולי "פחות עוברים טוב", אבל הם חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו והוא דיבר גם, על המחיר שיש בבחירה שלא להיות yourself.

בשבועות האחרונים התחילו אצלי תהליך, 3 זוגות חדשים. שניהם הגיעו למבוי סתום בקשר והם מבינים שהם צריכים עזרה. הם בחרו לקחת אחריות על החיים ועל הזוגיות שלהם ורוצים לקבל כלים ומקום, לעבד את מה שקורה ביניהם לפני שיהיה מאוחר, כלומר "לפני שלא תהיה דרך חזרה", ככה הם הגדירו את זה.

כשהם התקשרו אליי לשמוע על התהליך אצלי, שאלתי אותם איך הגעתם אליי, בשלושת המקרים הם ענו, שראו פוסטים שלי בפייסבוק והתחברו לדרך שלי זוג אחד גם קיבל המלצה חמה מחברים שאמרו להם:
"אתם מחפשים משהי שתראה אתכם בגובה העיניים וללא שיפוטיות, תלכו אליה. היא עזרה לנו לשדרג את הזוגיות שלנו".

חשבתי על זה שהבחירה להביא אותי כמו שאני, לכתוב אותי בדרך שלי באמת שלי, זה הדבר הנכון עבורי. אני לא כותבת כדי לשווק, אני כותבת קודם כל לעצמי וגם כדי להעביר הלאה את הערך והמתנות שיש לי לתת.
מי שמכיר אותי יודע שאני לא עוקבת אחרי כמות לייקים ולפי זה נותנת ציון לפוסט כזה או אחר שלי, אני יותר כותבת את מה שיוצא ממני ומתחבר לדרך שלי והפידבק הזה שאנשים קוראים ומתחברים אליי ולמה שאני, מחזק לי את האני מאמין להמשיך לעשות את הדברים בדרך שלי.

וכשהאישי מתחבר עם המקצועי זה אולי לפעמים מוזר ויש ציפייה שהפיד יתעסק רק בתחום אחד, אבל אני מכלול של דברים ואני נוגעת בכל מיני תחומים שכולם מתחברים למקום אחד – אל שירי ומבחינתי להביא אותנטיות, הכלה, אושר, אופטימיות, משפחה ואת כל שאר הערכים שמשתקפים מהפיד שלי, זה לדעת שכשמגיעים אליי מקבלים את כל המתנות האלה כחלק מהאימון וייעוץ שלי

כן מבחינתי לחיות חיים אותנטיים, זה להתנהל מתוך הכרה ברגשות ובמחשבות שלי מבלי לנסות לרצות אחרים. כשאני חיה באותנטיות, אני מרגישה קלילה ומשוחררת. מרגישה חופשייה…

שאלה להתבוננות:
באיזה תחום בחייכם אתם עדיין לא מרשים לעצמכם להיות אותנטיים במלואכם?

#חמישים_תובנות_לגיל_היובל
#לחיות_באמת_שלך

שיהיה לכולנו שבוע של שפע ובחירה בדרך הנכונה לנו

עוד רגע הוא כבר כאן, חג פורים, הרי הוא חג של תחפושות, אבל מעבר למסכות החיצוניות, יש בו עומק שיכול ללמד אותנו לא מעט על הדינמיקה הזוגית ובכלל במערכות היחסים שלנו.

לא פעם, זוגות שמגיעים אליי לקליניקה מביאים איתם "תחפושות ומסכות" – תפקידים שהם לוקחים על עצמם בתוך הקשר, לפעמים מבלי לשים לב.
יש מי שמרגיש שהוא תמיד צריך להיות החזק והיודע-כול, מי שמסתיר את הרגשות מאחורי חיוך, ומי שנכנס לתפקיד של המושיע או הקורבן. התפקידים האלה לא מקריים – הם נובעים מהדינמיקה שנוצרה בזוגיות שלהם, ולעיתים הם גם אלה שחוסמים את הקרבה האמיתית שהם מייחלים לה.

אם נסתכל על תפקידי הדמויות המרכזיות במגילה, נגלה שכל אחת מהן מייצגת כוחות שפועלים בתוך כל קשר זוגי:

 אחשוורוש – הרצון להרגיש מוערך
אחשוורוש מחפש הכרה, כבוד, ושליטה בממלכתו, בדיוק כפי שכל אחד מאיתנו מבקש להרגיש חשוב ומשמעותי בזוגיות. כשאנחנו לא מקבלים את התחושה הזו, אנחנו עלולים להגיב באימפולסיביות.

 אסתר – החכמה וההתבוננות הפנימית
אסתר מסמלת את העומק, הסבלנות והיכולת לנווט את הקשר ממקום של רגישות ואסטרטגיה. היא מלמדת אותנו שלפעמים השינוי בזוגיות לא מגיע ממאבקים ישירים, אלא דווקא מהקשבה, הכלה ופעולה בזמן הנכון.

 המן – האגו והכוחות המפרידים
המן מייצג את האגו, את הפחדים ואת הכוחות השליליים שעלולים להרוס זוגיות – גאווה, נקמנות, חוסר הקשבה. אם נותנים לכעס ולגאווה לנהל אותנו, הקשר הופך לשדה קרב.

 מרדכי – העוגן והאמונה בטוב
מרדכי הוא הקול הפנימי שמזכיר לנו את הערכים שלנו, את מה שחשוב באמת. הוא מייצג את היציבות, האמון והנחישות שבלעדיהם אי אפשר להחזיק זוגיות לאורך זמן.

 ושתי – גבולות ועצמאות
ושתי היא הדמות שמזכירה לנו את החשיבות של הצבת גבולות. בזוגיות בריאה, לכל אחד מבני הזוג צריכה להיות זהות אישית חזקה, ולא מתוך מרד או ניתוק – אלא מתוך כבוד עצמי.

אז איפה אתם מוצאים את עצמכם במגילה?
כל אחד מאיתנו לובש את התחפושות האלו בזוגיות, לפעמים אנחנו אסתר, לפעמים המן, ולפעמים פשוט מחפשים את הדרך שלנו כמו אחשוורוש.

מה שחשוב הוא לזהות איזה תפקיד מנהל אותנו כרגע – ולבחור מחדש איך אנחנו רוצים לפעול

איזה תפקיד מתוך המגילה הכי משקף אתכם בזוגיות?  

שתפו אותי בתגובות! 

#20 ההסכמה לשהות – לא תמיד להיות בסדר, לא תמיד להיות באנרגיות, ולא תמיד לעמוד בציפיות.

בימים האחרונים אולי כבר כמה שבועות, אני שמה לב לתנועה הזאת בתוכי. רגעים של אושר גדול, של עשייה שממלאת אותי וזכות ליהיות ברגע ולהודות על עליו,
לצד רגעים של תסכול וחוסר וודאות.

אני שואלת שאלות ומתבוננת, פוגשת כאב גדול במעגל קרוב מאוד אליי ועושה פעולות כי חייבת להמשיך קדימה, גם ברגעים שבא לי עצור את הרכבת ולרדת לנוח.
להפסיק להחזיק ולתכנן, ולהפסיק ליהיות הכל מהכל.

אני זוכרת כמה פעמים בדרך שניסיתי להרים את עצמי בכוח, להדביק חיוך, להיות "בסדר" גם כשמבפנים לא היו בי כוחות?
כמה פעמים התאמצתי להיות מה שחשבתי שמצופה ממני, גם אם זה היה רחוק ממני באותו רגע? כמה פעמים היה לי קשה לעצור את המירוץ…

למדתי שההסכמה לשהות, היא לא ויתור – היא מרחב שבו אני נותנת לעצמי להיות בדיוק איפה שאני. להקשיב לגוף, לנפש, לרגש.
לא למהר לתקן, לא לנסות "לחזור לעצמי",
אלא פשוט להסכים להיות במה שיש עכשיו.

יש ימים שאני באנרגיות שיא, ויש ימים שאני באנרגיה נמוכה. יש רגעים שבהם אני חדה ונוכחת, ויש כאלה שאני זקוקה לשקט, להתכנסות.
כשהתחלתי להסכים לעצמי – לא – להיות כל הזמן "בסדר" – גיליתי שזה בדיוק מה שמאפשר לי להיות. להיות בָּאֱמֶת שלי.
להיות קרובה לעצמי.
ואחרי כל גל כזה, משהו בי נפתח. משהו בי יותר מזוקק.

שאלה להתבוננות:
האם אתם מרשים לעצמכם לשהות? האם אתם מוכנים לשים בצד את הציפיות ולתת לעצמכם פשוט להיות?

ואת, מי את היום?

אני האישה של שנת 2025
אני חיה בתשוקה. אני מתמסרת לרגעים שמציתים בי אש, נותנת ללב שלי להוביל בלי לחשוש מהגזמה. אני לא רק חולמת – אני חיה את החלומות שלי, נוגעת בהם, מאפשרת לעצמי לרצות בלי להתנצל. התשוקה שלי היא המצפן שלי, והיא מובילה אותי אל חיים אמיתיים, חיים שבהם אני בוחרת.

אני האישה של שנת 2025
אני מאירה ומעירה. אני רואה דברים שאחרים בוחרים שלא ושואלת שאלות שאנשים מפחדים לשאול. אני מאפשרת להם לראות עוד חלקים בתוכם. אני גם מעירה את עצמי מהרדמות ישנות, משחררת אמונות שהכבידו עליי שנים.

אני האישה של שנת 2025
אני מאכזבת את עצמי. אני נופלת בהבטחות שנתתי לעצמי, נמנעת, פוחדת, אולי רק חוששת. יש רגעים שבהם אני רואה את המרחק בין מי שאני רוצה להיות לבין מי שאני עכשיו, וזה כואב. אבל אני גם קמה. כי האכזבה שלי לא מגדירה אותי – הצמיחה שלי היא זו שמספרת את הסיפור האמיתי.

אני האישה של שנת 2025
אני עצובה. אני מרשה לעצמי להרגיש, לתת לכאב לגעת בי. אני לא מחביאה דמעות ולא מתביישת ברגעים שבהם הלב שלי כבד. העצב שלי הוא עדות לכך שאכפת לי, שאני חיה באמת. ואני יודעת שעצב ותשוקה יכולים לחיות יחד, ושכל רגע כואב הוא גם הזדמנות לגלות עוד חלק ממני.

אני האישה של שנת 2025
אני אמא ובת זוג. אני מחבקת, מקשיבה, נוכחת. אני נותנת מקום לאהובים שלי להיות בדיוק כמו שהם, גם כשהם משתנים, גם כשהם מאתגרים אותי. אני יוצרת בית – לא רק מקום פיזי, אלא תחושה, מרחב שבו אנחנו יכולים לנשום יחד, לאהוב, להתבלבל ולחזור תמיד אחד אל השנייה.

אני האישה של שנת 2025
ואני עדיין כותבת את הסיפור שלי…

והוא היה הכי סקפטי כשהמנהל שלו אמר לו שהוא מתחיל תהליך מנטורינג אצלי.

"לא דמיינתי שתוך חודשיים אני אעבור כזה שינוי משמעותי. אני מרגיש שכל שבוע אחרי הפגישה איתך, משהו גדול קורה לי. אני הרבה יותר חד, יותר מחובר לעצמי והרבה יותר אפקטיבי ואפילו רגוע יותר.
אפילו אישתי פרגנה לי שגם בבית יש יותר זרימה והכלה."

הערך של ליווי אישי של מנטורינג למנהלים שמשלב גם פן אישי-רגשי וגם מקצועי הוא עצום – הן ברמה האישית והן ברמה הארגונית.
כשמנהל מקבל ליווי אישי בתהליך מנטורינג אצלי, הוא מפתח מודעות עצמית גבוהה יותר, לומד כיצד להוביל מתוך הקשבה והבנה, ומקבל כלים לניהול הצוות שתחתיו באופן שמעודד שיתוף פעולה וחדשנות.
מנהלים שעוברים תהליך כזה הופכים רגישים יותר לצרכים של עצמם ושל העובדים שלהם, יודעים איך ליצור ביטחון ומשמעות בסביבת העבודה, ומשפרים את איכות השיח והתקשורת בצוות.
ומה התוצאה של זה?
מערכות יחסים הרבה טובות יותר בארגון, עובדים מחויבים יותר וביצועים עסקיים משופרים.
כשהמנהל עצמו חווה ליווי אישי וצמיחה, הוא יכול להפוך למנטור טוב יותר עבור העובדים שלו – וכך נוצרת תרבות ארגונית שמקדמת למידה, התפתחות והצלחה מתמשכת.
רוצים להכיר מקרוב את השירות שלי? דברו איתי

כמו לא מעט חיבורים טובים, גם הסיפור של Shiri Pekerman Widezki ושלי התחיל בפייסבוק. מפה לשם, נפגשנו ומהרגע הראשון היה קליק. לא מובן מאליו, בטח לא בעולם שבו אנחנו מוקפות באינסוף אנשים. אבל שירי? היא אחת כזו שאי אפשר להישאר אדישים אליה.
יש לה סיפור חיים שמושך אותך להקשיב, נוכחות שממלאת את החדר ויכולת נדירה לגרום לאנשים לעצור, להתבונן פנימה ולגלות בעצמם משהו חדש.
מאז, שירי הצטרפה לחממה העסקית, העבירה הרצאה מעוררת השראה לקהילה שלי ונראה לי שאנחנו רק מתחילות לחמם מנועים יחד.

רוצים לדעת איך להנהיג את החיים שלכם באמת? להכניס יותר בהירות, תשוקה ומשמעות?
תכירו את שירי – מאמנת, מנטורית, יועצת זוגית ומרצה, שעוזרת לאנשים לעשות סדר בחיים ולחיות באמת שלהם.

מי את, מה העסק שלך מוכר ולמה בעצם הקהל צריך להכיר אותך?
אני שירי פקרמן וידצקי, אני מאמנת ומנטורית בארגונים, יועצת זוגית, מנחה סדנאות ומרצה. אני מלווה אנשים לחיות באמת שלהם. אני עוזרת לאנשים לעשות סדר בחיים, להנהיג את החיים שלהם. עוזרת להם להכיר ולהבין את עצמם, ולהתחבר ולייצר את החיים שרוצים, לחיות בתשוקה ולהוציא מעצמם את מה שיכולים לתת לעולם.

1. אם היית צריכה לבחור משפט אחד שמסכם את העסק שלך, מה הוא היה?
מלווה אנשים להעז לחיות באמת שלהם

2. מה הדבר הכי לא שיווקי שעשית ובכל זאת הביא לך לקוחות?
אני לא מרגישה שאני משווקת. אני משתפת באותנטיות אירועי חיים ותהליכים שאנשים שעברו אצלי תהליכים חוו. אנשים רואים אותי ואת החוויות חיים שלי ורוצים גם.

3. איזו עצה שיווקית גרועה נתנו לך ולמה את תופסת אותה ככזו?
כל מיני שעות שרק הן מתאימות לפרסום או דחיפה מוגזמת של הנעה לפעולה.

4. מה השאלה שהכי נמאס לך לענות עליה ומה התשובה האמיתית שלך?
"תגידי, מה לא ידעת?" (שבעלי גיי). שפחדתי להתאמת (כן, בכוונה ב א' ולא ב ע') עם המקום הזה ולהתמודד עם האמת ועם המחשבה שהפחד הכי גדול שלי יקרה… ואני אתגרש.

5. איזה פוסט שלך הכי הצליח, ולמה לדעתך דווקא הוא?
כן. היו כמה. רובם היו כאלה ש "הקאתי" בכמה שניות מכל הלב ופשוט העליתי ומשהו באותנטיות ובחיבור ללב, גרמו לאנשים להתחבר וגם להגיב. מבחינתי רציתי פשוט להוציא את זה החוצה לעולם ולא ציפיתי באמת לתגובות וזה הפתיע כמה שזה נגע. לצערי לא זוכרת כרגע איזה פוסטים אלי…. (אולי זה סימן שיש הרבה )

6. אם הייתי יכולה לשים שלט ענק עם מסר שלך בכיכר העיר, מה היה כתוב עליו בקצרה?
תעזו לחיות באמת שלכם. זו לא סיסמה, זו דרך חיים! זו המתנה הכי גדולה שתוכלו להעניק לכם ולסביבה שלכם והיא תאפשר לכם לחיות בתשוקה ובחיבור לערכים שחשובים לכם באמת.

7. איזה ערוץ שיווק עובד לך הכי טוב ולמה?
הכי פה לאוזן וגם פייסבוק. ובעיקר אנשים שפגשו אותי וחוו את האנגריות שלי נשבים בקסם שלי ובידע שאני מביאה למרחב.

8. מאיפה את מקבלת השראה לתוכן חדש, שוב ושוב, מבלי להשתעמם?
הכי הכי מהחיים החיים שלי כל כך מלאים ומגוונים וכך גם האנשים שסובבים אותי.

9. מה דעתך על טרנדים בשיווק – הולכת עם הזרם או נגד?
מאז ומתמיד אני ילדה מורדת שרוצה להיות ייחודית. זה בא לידי ביטוי בכל דבר אז אפשר להגיד שאני הולכת עם הזרימה ועם האמת שלי

10. איזה טיפ היית נותנת למישהו מהתחום שלך שרק עכשיו מתחיל לשווק את עצמו?
תהיו אתם. תתחברו לאמת שלכם ולמה שנכון לכם. תתמידו, תהיו נאמנים לעצמכם והדיוק והזיקוק ייקרו תוך כדי תנועה.

11. אם הייתי לקוחה שמתלבטת אם לעבוד איתך, איך היית משכנעת אותי מבלי לדבר על עצמך?
הייתי אומרת לה שאם באמת חשוב לה לחיות מתוך חיבור לאמת הפנימית שלה ולמה שחשוב לה בחיים, אם היא רוצה לעשות את מה שנכון לה ולפעול מתוך תשוקה כל בוקר שהיא קמה והיא מוכנה לאמץ הרגלים חדשים ומיטיבים עבורה, אז כדאי לה להכיר אותי ולעבור איתי תהליך משמעותי

תכלס, אצל שירי החיים עצמם הם ההשראה. אין שיווק מאולץ, אין כללים נוקשים, רק חיבור אמיתי, אומץ להיות מי שאתה ותשוקה לעשות שינוי.
וזה בדיוק מה שמחכה לכם בטייפקאסט שלי: סיפורים של אנשים שבחרו ללכת עם האמת שלהם, לגדול מתוך האתגרים ולמצוא את הדרך הייחודית שלהם להצליח.

# 19 האושר הוא בתוכי, לא במשהו חיצוני

שמעו סיפור:
אני זוכרת כשהייתי ילדה בגן שיבולים בקיבוץ, הייתי כמעט בת 5 ושאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה? עניתי "מאושרת".

איזו מתוקה אתם בטח חושבים… ילדה שמבינה מוקדם את החיים…
אז זהו, כשגדלתי והתחלתי לחקור את נושא האושר, הבנתי שפשוט לא הייתי מאושרת ורציתי להיות גדולה בעצם כדי למצוא את סוף סוף את האושר הזה.

שנים חיפשתי אותו בחוץ.
הייתי תלויה בדברים חיצוניים ובאנשים שימלאו את האושר הזה, עד שהבנתי שאני מחפשת במקום הלא נכון והוא בעצם חיכה לי שאני אשים לב שהוא כאן איתי כל הזמן…

כן, לפעמים אנחנו צריכים לצאת, לפעמים אפילו רחוק מאוד, כדי לחזור פנימה וליהנות מכל מה שקיים בתוכנו, מכוחות העל שהם רק שלנו.

למדתי שהאושר לא תלוי בנסיבות חיצוניות כמו: הצלחות חומריות או אישיות, אלא הוא פנימי. כשאני מחפשת את האושר בתוכי, אני מגלה את הכוח להרגיש סיפוק ושלווה בכל רגע.

האושר הפנימי הוא גם תוצאה של קבלה עצמית.
כשאני מקבלת את עצמי כפי שאני, עם כל החוזקות והחולשות שלי, אני חווה אושר שבא מתוך השלמה. גם כאשר דברים לא מתנהלים לפי הציפיות שלי, אני יכולה למצוא אושר במודעות שאני בסדר כפי שאני ברגע הזה.

שאלה להתבוננות:
מתי לאחרונה הרגשתם אושר, כזה שבא מבפנים, ללא תלות במשהו (או מישהו) חיצוני?

בתמונה, גם במקום הכי נמוך בעולם אפשר להרגיש הכי גבוה, כשהאושר נמצא בתוכנו

הימים האחרונים שמטלטלים אותנו כפרט וכמדינה, הזכירו לי את הילדות שלי אי שם בעוטף.

אני לא יכולה לנשום. יש לי קוצר נשימה
זו החויה שאיתה הגעתי לעולם.
בתור תינוקת קטנה נאלצתי לחוות אינהלציות ועוד מיני טיפולים כדי שאני אוכל לנשום.

החוויה הזאת "שאני לא יודעת לנשום" ליוותה אותי במשך שנים. היא השפיעה עליי הרבה יותר מרק בהיבט הפיזי.

אתם בטח יודעים שנשימה, היא הדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו נולדים, והיא גם האחרון כשאנחנו עושים לפני שאנחנו עוזבים את העולם.
היא איתנו כל הזמן.
אבל כמה מאיתנו באמת עוצרים לשים לב אליה?

אנחנו חיים בעולם מהיר, מלא במחשבות, לחצים ורעשים חיצוניים, ובתוך כל זה – אנחנו שוכחים לנשום. לא רק במובן הפיזי אלא במובן העמוק יותר: להשתמש בנשימה ככלי להאטה, לריכוז, לחיבור פנימה לעצמנו.

לאורך השנים למדתי, כמה נשימה עמוקה היא כלי עוצמתי שיכול לשנות את הדרך בה אני מגיבה לסיטואציות. ברגעים של לחץ או תסכול, נשימה מודעת מאפשרת לי להירגע ולהסתכל על הדברים בצורה ברורה יותר.

כשאנחנו לוקחים נשימה עמוקה, אנחנו נותנים למערכת העצבים שלנו מסר ברור: אפשר להירגע. הנשימה מעגנת אותנו לכאן ועכשיו, מחזירה אותנו למרכז, ומאפשרת לנו להתמודד עם אתגרי היום-יום מתוך איזון פנימי.

אז איך מחזירים את הנשימה למרכז החיים?

לוקחים רגע – פעמיים-שלוש ביום, פשוט לעצור ולשאוף עמוק.
מכניסים כוונה – לנשוף דאגות, לשאוף שלווה.
מתרגלים נוכחות – בכל מצב של מתח או דאגה, לשים לב אם אתם עוצרים את הנשימה. במקום זה תבחרו להרחיב אותה. לקחת משימה עמוקה לפחות 3 פעמים ולהיות בהקשבה פנימה.

תזכרו!

הנשימה היא הכלי הכי נגיש שיש לנו בכל שעה ביממה, והיא תמיד כאן – מחכה שנזכור להשתמש בה.

שאלה להתבוננות: מתי בפעם האחרונה עצרתם לנשום עמוק, וכיצד זה השפיע עליכם?

בתמונה, אני ברגע של נשימות ומדיטציה מול הים. מעניקה לגוף שלי רוגע ושלווה. מומלץ

#חמישים_תובנות_לגיל_היובל
#לחיות_באמת_שלך