הימים האחרונים שמטלטלים אותנו כפרט וכמדינה, הזכירו לי את הילדות שלי אי שם בעוטף.
אני לא יכולה לנשום. יש לי קוצר נשימה
זו החויה שאיתה הגעתי לעולם.
בתור תינוקת קטנה נאלצתי לחוות אינהלציות ועוד מיני טיפולים כדי שאני אוכל לנשום.
החוויה הזאת "שאני לא יודעת לנשום" ליוותה אותי במשך שנים. היא השפיעה עליי הרבה יותר מרק בהיבט הפיזי.
אתם בטח יודעים שנשימה, היא הדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו נולדים, והיא גם האחרון כשאנחנו עושים לפני שאנחנו עוזבים את העולם.
היא איתנו כל הזמן.
אבל כמה מאיתנו באמת עוצרים לשים לב אליה?
אנחנו חיים בעולם מהיר, מלא במחשבות, לחצים ורעשים חיצוניים, ובתוך כל זה – אנחנו שוכחים לנשום. לא רק במובן הפיזי אלא במובן העמוק יותר: להשתמש בנשימה ככלי להאטה, לריכוז, לחיבור פנימה לעצמנו.
לאורך השנים למדתי, כמה נשימה עמוקה היא כלי עוצמתי שיכול לשנות את הדרך בה אני מגיבה לסיטואציות. ברגעים של לחץ או תסכול, נשימה מודעת מאפשרת לי להירגע ולהסתכל על הדברים בצורה ברורה יותר.
כשאנחנו לוקחים נשימה עמוקה, אנחנו נותנים למערכת העצבים שלנו מסר ברור: אפשר להירגע. הנשימה מעגנת אותנו לכאן ועכשיו, מחזירה אותנו למרכז, ומאפשרת לנו להתמודד עם אתגרי היום-יום מתוך איזון פנימי.
אז איך מחזירים את הנשימה למרכז החיים?
✨ לוקחים רגע – פעמיים-שלוש ביום, פשוט לעצור ולשאוף עמוק.
✨ מכניסים כוונה – לנשוף דאגות, לשאוף שלווה.
✨ מתרגלים נוכחות – בכל מצב של מתח או דאגה, לשים לב אם אתם עוצרים את הנשימה. במקום זה תבחרו להרחיב אותה. לקחת משימה עמוקה לפחות 3 פעמים ולהיות בהקשבה פנימה.
תזכרו!
הנשימה היא הכלי הכי נגיש שיש לנו בכל שעה ביממה, והיא תמיד כאן – מחכה שנזכור להשתמש בה.
שאלה להתבוננות: מתי בפעם האחרונה עצרתם לנשום עמוק, וכיצד זה השפיע עליכם?
בתמונה, אני ברגע של נשימות ומדיטציה מול הים. מעניקה לגוף שלי רוגע ושלווה. מומלץ
#חמישים_תובנות_לגיל_היובל
#לחיות_באמת_שלך
© כל הזכויות שמורות לשירי פקרמן וידצקי 2024
האתר הוקם על ידי פנינית דן טנצר
