אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלי איתם. אפשר היה להרגיש איך היא זזה בחוסר מנוחה בכיסא. כל המעמד הזה הביך אותה.
הוא לעומתה שיחק אותה קול, היה מעוד עינייני ובחינתו הכל בכלל בסדר איתם אז מה בכלל הוא עושה כאן.
אבל לא, לא הכל בסדר איתם או לפחות לא כמו שהם היו רוצים שיהיה🫣.
נכון, יש זוגות שבכלל לא היו טורחים להגיע אלי, כי…"סה"כ אנחנו בסדר, אין דבר כזה מושלם", מכירים את הנוסח הזה.
אז אני אומרת, שמגיע לכל אחד מאיתנו לחיות בזוגיות מאושרת❤️
לא כזו מחייכים בה כל היום, אלא כזו שהיא אמיתית, שמרגישים שאפשר להיות בה אנחנו, שיש פתיחות לשיח ושיתוף ושאפשר להתפתח ביחד. כזו שאפשר להניח את הפגיעות על השולחן ולא להיבהל מהדברים שנאמרים. כזו שיש בה תשוקה ומגע ורצון לביחד, בלי לוותר על הצרכים והרצונות של כל אחד גם בנפרד.
כן, את כל זה הם תירגלו במפגשים בקליניקה שלי.
הם הסכימו להביא את עצמם ולהתמסר לתהליך. זה לא תמיד היה פשוט ונעים, כן זה גם הפגישה אותם עם דפוסים חלקים שפחות היה נעים להם לראות או לשמוע, אבל דווקא הם אלה שעזרו להם לעשות שינוי.
הם בעצמם לא האמינו שהמרחב שנוצר בקליניקה יאפשר להם להרגיש בנוח עם עצמם ולהגיד באמת את מה יושב עליהם, למצוא זוג עיניים שרואות אותם וזוג אוזניים שמקשיבות.
בסוף התהליך אחרי 10 שבועות הם יצאו לדרך בעיקר בהודיה. שלו ויתרו לעצמם ועל עצמם. שלא אמרו ניתן לדברים להסתדר לבד ובינתיים התבאסו ולרגעים גם סבלו.
הם בחרו לשנות, בחרו לאמץ לחיים שלהם הרגלים חדשים ולייצר באמת את הזוגיות שחשובה להם. ביחד.
© כל הזכויות שמורות לשירי פקרמן וידצקי 2024
האתר הוקם על ידי פנינית דן טנצר
