הוא הגיע אליי לפני שבוע לפגישה אישית בקליניקה שלי בים, אחרי כמה פגישות משותפות שהיו להם אצלי בקליניקה.
שניהם הגיעו נסערים ומתוסכלים.
כבר 22 שנה שהם ביחד.
עברו מסע חיים משותף ובסך הכל החיים הייטיבו איתם.
הם בנו בית משותף, יצקו יסודות חזקים, שהניבו פירות (3 ילדים מקסימים), טיפחו קריירה משמעותית ומתגמלת, אבל ביניהם… נוצר סדק שהלך והעמיק.
כבר כמה שנים שהם חווים תסכול וריחוק, שהם אפילו לא אומרים מה מפריע להם, פשוט זורמים עם עם החיים ומה שיש.
כשהיא אמרה לו שהיא לא מוכנה להמשיך ככה יותר והיא רוצה שהם יילכו לתהליך זוגי, הוא ישר התגונן והתגובה האוטומטית שלו הייתה להתנגד.
אני מכירה את המקום הזה אצל זוגות אחרים בשלב הזה של החיים.
הפחד שזה יציף משקעים ודברים קשים משתק אותם.
מצד שני מה עדיף, להישאר ככה ולסבול?
אבל היא לא וויתרה והם הגיעו אליי.
אנחנו כבר אחרי כמה מפגשים משמעותיים.
הם כבר עמוק בתוך התהליך והם מאוד מחוייבים וזה מדהים לראות איך החיבור ביניהם והיסודות שבנו בתחילת הקשר, עוזרים להם עכשיו בעיקר במקומות שממש קשה להם…
באותו בוקר במפגש איתי בים, עוד משהו נפתח אצלו.
השיח תוך כדי הליכה על החוף עם הרוח הקרירה של הבוקר והגלים הקטנים, איפשרו לו להרגיש עוד יותר חופשי וגם השיחה זרמה.
עזרתי לו לראות את הדברים גם מהצד הנקבי שלו ולהתחבר לרגשות שקיימים גם אצלו אבל, הוא לא ידע איך לתת להם מקום.
